פסק-דין בתיק ע"א 4524/07

1.       ערעור ובקשת רשות ערעור, שהגישה המערערת על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל קריות ( כב' הרשם מר מ' קבאני), מתאריך 16.5.2007 בתיק הוצל"פ 13-05194-06-7.

2.       המשיבה מס' 1 (להלן - " המשיבה") נושה במשיב מס' 2 (להלן - " החייב"), ובמסגרת הליכים בהם נקטה נגדו בלשכת ההוצאה לפועל, ניתן לבקשת המשיבה  צו לעיקול סכומי כסף המגיעים לחייב מאת המערערת.

          משקיבלה המערערת את צו העיקול, השיבה ללשכת ההוצאה לפועל, כי לחייב לא מגיעים ממנה כספים.

3.       בעקבות תשובת המערערת ללשכת ההוצאה לפועל, הגישה המשיבה בקשה שכותרתה "בקשה לצירוף צד ג' כחייב בתיק ההוצל"פ", בה עתרה לכך שהחייב והמערערת ייראו כגוף אחד, דהיינו - שיורם מסך ההתאגדות הקיים ביניהם.

4.       ראש ההוצאה לפועל קיים דיון בבקשת המשיבה, ובסופו של דבר קבע, כי הגם שאין מקום להרים את מסך ההתאגדות בין המערערת והחייב, הרי התקיימו הנסיבות המצדיקות חיובה של המערערת לשלם למשיבה סך 7,500 ש"ח מידי חודש, החל מחודש מאי 2005.

          על החלטה זו הוגשו הערעור ובקשת רשות הערעור שלפני.

5.       כיוון שהמערערת חויבה לשלם הסכומים הנזכרים לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, הרי זכאית היא לערער על ההחלטה בלא נטילת רשות (וראה סעיף 48(ב) לחוק). על כן, בקשת רשות הערעור מיותרת ואין צורך לקיים בה דיון נפרד, מהדיון שהתקיים בערעור שהוגש בזכות.

6.       בהחלטתו קבע כב' ראש ההוצאה לפועל, כי החייב היה למעשה הרוח החיה שעמדה מאחרי החברה, גם אם המערערת ומנהלה הפורמלי, מר ניר גמר (בנו של החייב), ניסו להציגו כבעל 2% ממניות החברה בלבד, שאין לו עוד כל השפעה בחברה. ראש ההוצאה לפועל הוסיף וקבע, כי טענת המערערת והחייב, לפיה המערערת משלמת לחייב שכר בסכום הנע בין 3,500 ש"ח ל- 4,000 ש"ח היא טענה לא נכונה, ובהתייחסו לתשובה שנתנה המערערת לצו העיקול קבע כב' ראש ההוצאה לפועל, כי הייתה תשובה "מתחמקת, מוטעית ומטעה".

          כב' ראש ההוצאה לפועל קיבל טענות ב"כ המשיבה, כי מלבד השכר החודשי שהחייב קיבל מהמערערת כרשום בתלוש השכר שלו, שילמה המערערת לחייב סכומי כסף נוספים, אשר לא נזכרו בתלוש השכר, ובכלל זה נשאה בהוצאות המים, החשמל, הארנונה בביתו הפרטי  של החייב, תשלומים עבור הטלפון הפרטי בדירתו והטלפון הנייד שהחזיק. כמו כן העמידה המערערת לרשות החייב מכונית מצי המכוניות של המערערת ושילמה במקום החייב את התשלומים להחזר הלוואה שהובטחה ברישום משכנתה על בית מגוריו של החייב.

          כיוון שבעבר התקיימה חקירת יכולת לחייב, ונקבע כי יכולתו גבוהה מזו המוצהרת על ידו, החייב חוייב לשלם ללשכת ההוצאה לפועל סך 7,500 ש"ח מידי חודש, ולפיכך, משמצא כב' ראש ההוצאה לפועל, כי המערערת לא קיימה את צו העיקול שקיבלה, חייב אותה בתשלום סכום זה (7,500 ש"ח לחודש) החל מחודש מאי 2005 וכל עוד החייב מקבל שכר מאת המערערת.

          החייב נפטר בתאריך 12.9.2007, ועל כן חיוב המערערת נפסק באותו מועד.

7.       בערעורה טוענת המערערת, כי בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל נפלו טעויות שונות. ראשית טוענת המערערת, כי על פי בקשת המשיבה, הדיון אמור היה להתקיים בשאלת הרמת מסך ההתאגדות. על כן, משמצא כב' ראש ההוצאה לפועל שאין מקום להרים את מסך ההתאגדות, היה עליו לדחות את בקשת המשיבה, ולא היה מוסמך להחליט כי יש לחייב את המערערת לשלם החוב על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. המערערת טוענת, כי בא כוחה דאז התכונן לדיון בשאלת הרמת המסך ולא התכונן לדיון בשאלת החיוב לפי סעיף 48 לחוק, ועל כן זכויותיה הדיוניות של המערערת קופחו, ויש לבטל החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל.

          עוד מוסיפה המערערת וטוענת, כי ההחלטות שניתנו בעבר לגבי יכולתו של החייב, אינן צריכות לחייב אף בדיון שהתקיים בשאלת חבותה של המערערת לשאת בתשלום החוב, ועצם העובדה, כי בעבר החייב חוייב לשלם סך 7,500 ש"ח לחודש, אינה גוררת באופן אוטומטי את חיובה של המערערת באותו סכום ממש.

          עוד טוענת המערערת, כי שגה כב' ראש ההוצאה לפועל בקביעתו, כי החייב הוא מנהלה בפועל של המערערת, ובעניין תשלום המשכנתה טוענת המערערת, כי הדיון כלל לא אמור היה להתקיים בשאלה זאת, ועל כן ממילא לא הביאה ראיותיה וקביעת ראש ההוצאה לפועל פוגעת בה מבלי שניתנה לה הזדמנות להתגונן כראוי. המערערת מוסיפה וטוענת, כי למערערת היה הצדק סביר שלא לפעול על פי צו העיקול שקיבלה, ובכל מקרה, אפילו היה מקום לחייבה לשלם החוב הפסוק, כי אז היה מקום לעשות זאת החל מתאריך 9.11.2006 ולא מחודש מאי 2005, שכן לא היה מקום להטיל על המערערת לשלם תשלומים באופן רטרואקטיבי.

8.       לעניין מעמדו של החייב במערערת:

          ראש ההוצאה לפועל לא קיבל טענות המערערת, שמטרתן הייתה לגמד את חלקו של החייב, ולהציגו כעובד פשוט וזוטר, העובד מחצית היום בלבד ומשתכר שכר זעום. החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניין זה ניתנה לאחר ששמע חקירת החייב עצמו (בתאריך 9.11.2006) ואת חקירת בנו של החייב מר ניר גמר.  כב' ראש ההוצאה לפועל עמד על הסתירה בין דברים שמסר החייב בחקירתו לדברים שמסר בנו ניר, והוסיף, כי מלבד הסתירה שבין הגרסאות, הרי עצם הסכמתו של החייב לכך שתרשם משכנתה על דירת מגוריו, להבטיח פרעון הלוואה שקיבלה המערערת, "מעידה כאלף עדים שהחייב הוא הוא מנהלה בפועל של [המערערת] הוא שקובע את משכורתו וכן גובה הסכומים שישולמו לו יחד עם יתר ההטבות [מהמערערת] וללא עוררין".

          הנני סבור, כי בקביעתו זאת של כב' ראש ההוצאה לפועל אין מקום להתערב. ראש ההוצאה לפועל הגיע למסקנתו לאחר ששקל את חקירות החייב ובנו, ואת יתר הראיות שהונחו על שולחנו, ועל פי החומר שהיה לפניו, יכול היה ראש ההוצאה לפועל להגיע למסקנה אליה הגיע. במלוא הענווה אעיר, כי על פי החומר שלפני, אף אני שותף למסקנתו זו של כב' ראש ההוצאה לפועל, וזאת גם אם יש לי ספק, כפי שיובהר להלן, אם המשכנתה שנרשמה על ביתו של החייב  נועדה להבטיח הלוואה שקיבלה המערערת או הלוואה שקיבל החייב.

9.       לעניין סמכות ראש ההוצאה לפועל:

          אכן, הבקשה הוגשה כבקשה להרמת מסך ההתאגדות בין החייב והמערערת, אלא שבצדק מפנה באת כוח המשיבה לכך, שעוד בהחלטה שניתנה על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל בתאריך 27.12.2006 הורה כב' ראש ההוצאה לפועל למערערת, כי עליה לדאוג לכך שנציג מוסמך מטעמה יתייצב לדיון בלשכת ההוצאה לפועל, מצוייד בכל המסמכים הדרושים, שאם לא כן עלול הדבר לגרום לחיובה של המערערת לפי סעיף 48 לחוק.